אקוקרדיוגרפיה (אקו לב)

בדיקה על-קולית (אולטרה-סאונד) של הלב

בדיקת אקו לב היא בדיקת הדמית הלב הנפוצה ביותר כיום בקרדיולוגיה. בדיקה זו מאפשרת הערכה מקיפה, איכותית וכמותית, של מבנה ותפקוד חלקי הלב השונים (ארבעת מדורי הלב, מסתמי הלב, קרום הלב וכלי הדם הראשיים המחוברים ללב).

הדמית הלב נעשית באמצעות גלי על-קול (גלי קול בתדר גבוה מגלי הקול הניתנים לשמיעה) וללא קרינה מייננת או צורך בחומרי ניגוד.

קיימת התוויה לביצוע אקו לב בכל מטופל עם מחלת לב ידועה או עם חשד למחלת לב. במטופלים עם מחלת לב מאובחנת, בדיקות אקו לב חוזרות מבוצעות כחלק מהמעקב אחר מחלת הלב.

קיימים מספר סוגים של בדיקות אקו לב:

 

1. אקו לב דרך בית החזה: הדמית הלב בבדיקת האקו הסטנדרטית מבוצעת באופן לא-פולשני באמצעות מתמר אולטרה-סאונד המונח בין הצלעות ע"פ דופן בית החזה. באמצעות בדיקה זו ניתן לקבל את רוב המידע אודות מבנה הלב ותפקודו. משך הבדיקה כ-30 דקות, אך משכה משתנה בהתאם למורכבות הממצאים הקרדיאליים. הבדיקה חסרת כל סיכון למטופל, אך לעיתים כרוכה במעט אי-נוחות עקב מגע של מתמר האולטרה-סאונד עם דופן בית החזה. היעדר כל סיכון בבדיקת האקו מאפשר בדיקות חוזרות עפ"י האינדיקציה קלינית.

 

2. אקו לב דרך הוושט (Trans-esophageal echocardiography – TEE): בדיקה זו מבוצעת באינדיקציות מאד ספציפיות, לרוב כהשלמה לבדיקת אקו דרך בית החזה. הדמית הלב מתבצעת באמצעות מתמר המוחדר לתוך הוושט (בדומה לבדיקת גסטרוסקופיה). קרבת הוושט לחלקו האחורי של הלב מאפשרת הדמיה לפרטי פרטים של חלקי הלב הקרובים לוושט: עליות הלב והמחיצה הבין-עליתית, מסתמי הלב (בעיקר המסתם הדו-צניפי, המיטרלי) ואבי העורקים. בהיותה בדיקה פולשנית הנעשית תוך כדי טשטוש המטופל באמצעות תרופות, בדיקת TEE אינה נטולת סיכונים לחלוטין ולכן היא מבוצעת במסגרת בית חולים בלבד, תוך ניטור רציף של המטופל במהלך הפרוצדורה והשגחה לאחריה.

 

3. אקו לב בדחק (Stress echo): בדיקת האקו מבוצעת במנוחה, תוך כדי ולאחר דחק (stress) מסוגים שונים:

  • מאמץ גופני (על פני מסילה נעה – treadmill, אופניים, או מיטת אופניים).
  • דחק תרופתי (תרופות המחקות מאמץ גופני, כדוגמת Dobutamine, תרופה הניתנת במהלך בדיקת Dobutamine stress echo – DSE).

בבדיקת stress echo משווים את ממצאי בדיקת האקו בזמן stress לממצאי הבדיקה במנוחה (לפני ביצוע מאמץ או מתן תרופת הבדיקה) והשינויים בממצאים יכולים להעיד עם קיום מחלת לב וחומרתה. עיקר השימוש בבדיקה זו הוא לצורך אבחון מחלה כלילית, במטופלים בהם מבחן מאמץ רגיל (אק"ג במאמץ) אינו אבחנתי עקב חוסר יכולתו של המטופל לבצע מאמץ מספק, שינויי אק"ג לא חד-משמעיים, או תסמינים לא ספציפיים במאמץ. במטופלים שמראש אינם מסוגלים לבצע מאמץ גופני מהותי מבוצעת בדיקת DSE, המחקה מאמץ גופני. לצורך אבחון מחלה כלילית – בדיקת stress echo נעשית באינדיקציה דומה לזו של מיפוי הלב, בדיקה נפוצה נוספת לאבחון מחלה כלילית. המידע המתקבל ב-stress echo דומה, אך לא לחלוטין זהה, למידע המתקבל במיפוי הלב. יתרונה העיקרי של בדיקת ה-stress echo על פני מיפוי הלב הוא בהיעדר קרינה בבדיקת האקו, בניגוד למיפוי. בדיקת stress echo לעיתים מבוצעת גם במטופלים עם מחלה של מסתמי הלב או שריר הלב ובעזרתה ניתן לקבל מידע נוסף לגבי חומרת מחלות אלו והצורך בהתערבות טיפולית.

מחלות הלב העיקריות שניתן לאבחן באמצעות בדיקת אקו לב:

 

– מחלת לב כלילית: בדיקת האקו הסטנדרטית מאפשרת זיהוי נזק לשריר הלב בעקבות אוטם קודם או הפרעה קשה באספקת הדם ללב (איסכמיה). מידת הפגיעה בשריר הלב כתוצאה ממחלה כלילית מנחה את המשך הברור והטיפול. בדיקת stress echo מאפשרת אבחון מחלה כלילית, הערכת חומרת המחלה הכלילית והערכת יעילות הטיפול במחלה הכלילית (במטופלים לאחר פתיחת היצרות בעורק כלילי באמצעות צינתור או ניתוח מעקפים כליליים).

– אי-ספיקת לב: בדיקת האקו מהווה מכשיר אבחנתי עיקרי במטופלים עם אי-ספיקת לב. הבדיקה מדגימה את הסיבה לאי-ספיקת הלב (מחלה כלילית, מחלת שריר לב, מחלה מסתמית וכד'). ממצאי בדיקת האקו וחומרתם (כגון מידת הירידה במקטע הפליטה של חדר שמאל – Ejection fraction) מכוונים את המשך הברור ואת הטיפול באי-ספיקת הלב, הן הטיפול התרופתי והן טיפולים לא תרופתיים (כגון הצורך בהשתלת דפיברילטור במטופלים עם מקטע פליטה מאד ירוד).

– מחלות מסתמי הלב: שכיחות מחלות מסתמי הלב נמצאת בעליה מתמדת עקב הזדקנות האוכלוסייה ועליה בשכיחות מחלות מסתמיות עם הגיל. ישנן סיבות רבות לפגיעה במסתמי הלב הגורמות להיצרות ו/או דליפת המסתמים, כולל:

  • הסתיידות מסתמים (הסיבה העיקרית להיצרות המסתם האאורטלי בגיל המבוגר).
  • מחלה מסתמית מולדת, כדוגמת מסתם אאורטלי דו-עלי מולד (במקום מסתם תלת-עלי תקין), היכול להיות צר, דולף, או שניהם.
  • צניחת המסתם הדו-צניפי (מיטרלי) עקב שינויים ניווניים או גנטיים ברקמת המסתם (סיבה מאד נפוצה לדליפת המסתם המיטרלי; דוגמא מס' 1).
  • הפרעה משנית בתפקוד המסתם הדו-צניפי עקב פגיעה בתפקוד חדר שמאל והרחבתו, בעקבות מחלה כלילית או מחלת שריר לב אחרת (סיבה מאד נפוצה לדליפת המסתם המיטרלי).
  • מחלת לב שגרונית (ראומטית) היכולה לפגוע בכל מסתמי הלב, כשהפגיעה האופיינית היא היצרות המסתם המיטרלי (דוגמא מס' 2).
  • יתר לחץ דם ריאתי מסיבות שונות המשפיע על הלב הימני וגורם לדליפת המסתם התלת-צניפי (טריקוספידלי).
  • הפרעות קצב (פרפור פרוזדורים) והפרעות הולכה חשמליות היכולות לגרום לדליפת המסתם הדו-צניפי או התלת-צניפי.
  • אלקטרודה של קוצב לב המושתלת באופן רוטיני דרך המסתם התלת-צניפי ויכולה לגרום לדליפת המסתם (דוגמא מס' 3).
  • זיהום מסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), מחלה קשה מאד עם תחלואה ותמותה גבוהים.

בדיקת האקו (דרך בית החזה ו/או דרך הוושט) הינה הבדיקה העיקרית להערכות מגוון מחלות מסתמי הלב והיא הפכה במהלך השנים ל-gold standard האבחנתי של מחלות מסתמיות. בדיקת האקו יכולה להדגים את מבנה המסתמים ותפקודם, הן באופן איכותי והן באופן כמותי (מדידת מפלי לחצים ע"פ מסתם מוצר, הערכת הלחצים במדורי הלב השונים, חישוב שטח מפתח מסתם מוצר והערכת נפח הדליפה של מסתם דולף), ללא צורך בבדיקות נוספות, כגון צינתור לב, ברוב המוחלט של המקרים. על בסיס ממצאי הבדיקה האקוקרדיוגרפית, בשילוב עם ההערכה הקלינית ובדיקות עזר נוספות עפ"י הצורך, מתקבלות ההחלטות הטיפוליות השונות בחולים עם מחלות מסתמיות מורכבות, כולל הצורך בהתערבות פולשנית (ניתוחית או באמצעות צינתור), התזמון המיטבי להתערבות המסתמית, דחיפות ההתערבות וסוג ההתערבות המסתמית (תיקון או החלפה ניתוחית של מסתם, תיקון או השתלה של מסתם באמצעות צינתור, טכניקת תיקון המסתם וסוג המסתם התותב המושתל).

בשנים האחרונות, בדיקת האקו אף תפשה מקום מרכזי בהתערבויות מסתמיות באמצעות צינתור, כגון תיקוני מסתמים באמצעות צינתור (כדוגמת פרוצדורת ה- MitraClip לתיקון דליפת המסתם הדו-צניפי, דוגמא מס' 4). בחירת החולים המתאימים לביצוע הפרוצדורה, הנחיית הפרוצדורה במהלך הצינתור והמעקב אחרי תוצאת הצינתור נעשים כולם באמצעות בדיקות האקו השונות.

– מחלות שריר הלב: בדיקת האקו מהווה את הבדיקה העיקרית לאבחנה ומעקב אחר מטופלים עם מחלות שריר לב (קרדיומיופתיות – Cardiomyopathies), בעיקר קרדיומיופתיה היפרטרופית או מורחבת. אמנם, לעיתים קרובות מבוצעות בדיקות הדמיה נוספות של שריר הלב במטופלים עם מחלות אלו (כדוגמת MRI של הלב), אך האבחנה הראשונית, המעקב ורוב ההחלטות הטיפוליות נעשות על סמך בדיקת האקו.

– מחלות קרום הלב: לבדיקת האקו תפקיד מרכזי באבחנה של מגוון מחלות קרום הלב, כולל דלקת קרום הלב (פריקרדיטיס), הצטברות נוזל בחלל קרום הלב, לחץ של נוזל המצטבר בחלל קרום הלב על גבי הלב (טמפונדה – Tamponade) והצטלקות קרום הלב המגבילה את מילוי הלב (פריקרדיטיס מצירה – Constrictive pericarditis).

– מחלות אבי העורקים התורקלי (בבית החזה): בעזרת בדיקת אקו סטנדרטית ניתן להדגים את רוב חלקי אבי העורקים בבית החזה. בדיקת אקו דרך הוושט משלימה את ההערכה של אבי העורקים בחלק מהמקרים. מגוון מחלות אבי העורקים שניתנות לאבחון ע"י אקו לב כוללות הרחבה (מפרצת – Aneurysm) וקרע (דיסקציה – Dissection) של אבי העורקים.

לבדיקת האקו לב יתרונות רבים, כולל:

 

א) היעדר קרינה מייננת, יתרון שמאפשר לחזור על בדיקות האקו ללא חשש לגרימת נזק למטופל.

ב) אין צורך במתן חומר ניגוד העלול לגרום לתופעות לואי. זאת, בניגוד לבדיקות CT ו-MRI של הלב.

ג) זמינות גבוהה של הבדיקה, כולל מכשירים ניידים הניתנים למיקום ליד מיטת החולה, בחדר ניתוח ובחדר צינתורים (לצורך הנחית התערבויות קרדיאליות).

חסרונה העיקרי של בדיקת האקו הוא בהיותה מאד תלוית-מבצע (Operator-dependent). ביצוע בדיקת אקו ברמה גבוהה (הדמית הלב ופענוח ממצאי ההדמיה) דורש התמחות ספציפית וניסיון רב שנים, בייחוד עבור מחלות לב מורכבות.

צרו איתנו קשר!